ירושלמי- תפקיד השופר

האופן השלם של קיום מצות השופר הוא יחד עם הברכות - מלכויות זכרונות ושופרות. ובכל ברכה אנו אומרים עשרה פסוקים מעניין הברכה.

מהי פשר המבנה של שלושת הברכות, המלוות את השופר?

בבבלי אומרים כך (דף טז):

"מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה? - בשופר!"

השופר עוזר שיעלה זכרוננו לטובה לפני ה'. שנזכה בדין.

בירושלמי מסבירים כך:

"אין פוחתין מעשרה מלכיות, כנגד עשרה קילוסין שאמר דוד: 'הללויה הללו א-ל בקדשו הללוהו ברקיע עזו' וגו' עד כהתי"ה. מעשרה זכרונות כנגד עשרה וידויים שאמר ישעיה 'רחצו הזכו הסירו' וגו' 'למדו היטב דרשו משפט' וגו', מה כתיב בתריה? – 'לכו נא ונוכחה יאמר ה' ' וגו'. מעשרה שופרות כנגד ז' כבשים פר ואיל ושעיר."

המגמה של התקיעות, והתשובה המלווה אותן (כנגד עשרה וידויים), היא דומה לקרבנות. קרבן עניינו התקרבות לה'. המגמה היא הקשר עם רבונו של עולם.

לסיכום, בבבלי נראה שהיעד הוא הזכרונות, וזה ע"י השופר. האדם במרכז, החפץ להזכר לטובה ולהיות זכאי בדין. ובירושלמי עצם הקשר עם הקב"ה, הוא קול השופר. היעד הוא השופר, הדומה לקרבנות מוסף, וזה ע"י התשובה שבזכרונות.